<h1>משמרת הבית לרשב"א על תוה"ב בית חמישי שער חמישי</h1>
<h2>דף צז.</h2>
וצריכין אנו לבאר מה ששנינו במשנתינו (ע"ג, א') יין במים ומים ביין בנותן טעם, בכמה יתערב ויהא אוסר, אם בששים או אפילו בכל מה שיהיה טעמו נרגש בו, ואפילו במאה או בכדי נתינת טעם שמנהג העולם למזגו שיהא טעמו מושבח, גרסינן בפרק השוכר (ע"ג, ב') בעא מיניה ר' אסי מר' יוחנן, שתי כוסות אחד של חולין ואחד של תרומה שמזגן וערבן זה בזה מהו, ואסיקנא דפשט ליה דרואין את היין של חולין כאילו אינו, והשאר מים רבין עליו ומבטלין אותו, דאית ליה לר' יוחנן רואין. ויש מי שפירש בכוסות שאינן שוין אלא [בשיש] בכוס של חולין תשע עשרה לוגין יין, ומזוגין בכדי מזיגתן בחמשים ושבעה לוגין מים, [ובכוס של תרומה אין בו אלא לוג אחד של יין, ומזוג בשלשה לוגין מים] וכשערבן, נמצא יין של תרומה בטל בששים חלקי מים, כשאר האיסורין הבטלים בששים, ואע"פ שהתרומה אינה עולה בפחות ממאה, הני מילי במינה אבל בשאינו מינה בטלה בששים כשאר האיסורין. וכן נראה לי שמוכיח במדותיו של רבא, שאמר בפרק גיד הנשה (צ"ז, א') אמור רבנן בששים ואמור רבנן בטעמא ואמור רבנן בקפילא, מין בשאינו מינו והתירא, כגון קדרה שבשל בה תרומה בנותן טעם, ותניא קדרה שבשל בה תרומה לא יבשל בה חולין, ואם בשל בנותן טעם, ועוד תדע לך, מדאיפליגו ר' חייא בר אבא ור' שמואל בר יצחק בפרק גיד הנשה (צ"ח, א') בכל האיסורין שבתורה, חד אמר בששים וחד אמר במאה, ואמרינן התם (צ"ט, א') יתיב רב שימי ואמר לה להא שמעתא כלומר דמאן דאמר במאה, ואמר ליה אביי וכל איסורין שבתורה במאה, והא תנן למה אמרו המתבל והמחמץ והמדמע כו', אין בהם בנותן טעם, בין שיש בהן להעלות באחד ומאה בין שאין בהן להעלות באחד ומאה, מותר. אין בהן להעלות באחד ומאה אלא בכמה, מאי לאו בששים, לא במאה, אלמא שמעינן מיהא בהדיא, דתרומה בשאינו מינו כשאר האיסורין, ומאן דאית ליה בשאר האיסורין בששים, בתרומה נמי בששים, ומאן דאמר בתרומה במאה בשאינו מינה, משום דסבירא ליה אף [בשאר] האיסורין במאה, כך נראה לי. ולפיכך שמעינן מיהא דשתי כוסות, דיין נסך מתבטל בששים כשאר האיסורין, ולא בפחות מיכן, והיינו דתני במתני' (ע"ג, א') יין במים בנותן טעם, וסתם נותן טעם האמור בכל מקום היינו ששים. אבל רבינו יצחק ז"ל הידוע בעל התוספות פירשה, בכוסות שוין, ומזוגין כדי מזיגה על חד תלתא מיא דהוה ליה יין של תרומה בטל בששה חלקי מים, דאע"ג דשאר האיסורין אינן בטלים בפחות מששים, שאני יין שמתפסד ונפגם טעמו בששה חלקי מים, ונותן טעם לפגם מותר בין בתרומה בין בשאר האיסורין, ולפי פירושו, הא דתנן במתני' יין במים בנותן טעם, [בנותן טעם] לשבח קאמר, כלומר שיהא בו טעם יין מושבח ובששה חלקי מים אין טעמו לשבח, ואין כאן טעם יין אלא קיוהא בעלמא הוא, כדאמרינן בפרק המוכר פירות (ב"ב צ"ז, א') מי סברת חמרא הוא, קיוהא בעלמא הוא, וקרובים לזה דברי הראב"ד ז"ל שכתבנו למעלה, דכל שנפל יין במים ביתר מכדי מזיגת בני אדם, קרוב הדבר להתירו בשתיה. [תורת הבית הארוך לרשב"א בית חמישי שער חמישי]. עוד כתב בשם רבינו יצחק ז"ל דיין של תרומה בטל בששה חלקי מים אע"ג דבעלמא אזלינן בתרומה בששים בשאינו מינו, אבל יין בהאי שיעורא מיפסיד לגמרי. וכתב דהוא הדין אף ליין נסך ע"כ. וליתא מיהא דאמרינן בפר' המוכר פירות גבי שמרים של תרומה, ראשון ושני אסור, שלישי מותר. ואמרי' עלה דבהקדש הגוף לעולם אסור, ויין נסך ודאי הרי הוא טמא טומאת הגוף, ואסור לעולם, אפשר דסתם יינן דינו כתרומה, אע"ג דאשכחן דאחמירו ביה טפי אבל יין שלנו כל היכא דנפישי מיא מעל חד תלתא, נפק ליה מתורת יין ואינו נאסר במגע נכרי. [בדק הבית לרא"ה על תוה"ב בית חמישי שער חמישי]. עוד שם כתב בשם רבינו יצחק בר' שמואל ז"ל דיין של תרומה בטל בששה חלקי מים וכו'. אמר הכותב תרעומת גדולה יש למחבר עליו שהוא משנה לשונו וכותב בלעגי שפה כאן וברוב המקומות, ונוטל תפארתו ממנו. ומכל מקום אנה ילך רבינו יצחק ז"ל מרוחו, שאמר ומה שכתב ליתא, ואיך נשאו לבו לדחות דברי רבינו יצחק ז"ל ברוח שפתיו, וגם יותר מזה כתב הראב"ד ז"ל, דכל שנפל יין במים ביתר מכדי מזיגת בני אדם קרוב הדבר להתירו בשתיה. והקושיא שהקשה מההיא דשמרים דבפרק המוכר פירות, בחבור ראה אותה, וכבר ראה שם לדעת רבינו יצחק לא החמירו בשמים של ע"ז, ולא אפילו ביין עצמו כשל הקדש, והטענה בזה מפני שהיין המועט מפסיד טעם, ונותן טעם לפגם מותר. וגם מה שאמר דיין שלנו כל היכא דנפישי מיא מעל חד תלתא מיא יצא מתורת יין, ואינו נאסר במגע נכרי, כבר כתבנו למעלה שיש לגדולי הראשונים ז"ל איסור בדבר זה, וכבר הארכתי בזה והראיתי בו פנים מאירות בס"ד.
